אתמול תפסתי את אמא שלי על חם.
אתם אולי מעדיפים את האיים הקאריביים או טיול מחוף אל חוף, אבל אמא שלי - אין מקום אהוב עליה יותר מאשר המטבח. ואני, ארבעה חודשים אצלה הפכו כמעט את כל פריטי המלתחה שלי לבלתי רלוונטיים בעליל. שנים התחננתי שתפחית את כמות השמן בתבשיליה. רציתי להאמין שהצלחתי, אבל האוכל שנותר טעים כשהיה הוכיח לי שטעיתי.
אתמול הגיעה שעת הכושר לאמת השערה שלא נתנה לי מנוח. אמא הכינה קוסקוס - כמנהגה, מסולת גולמית ("לחול הזה של אוסם אתה קורא קוסקוס?"). שמתי עין על האקדח של סטניסלבסקי - בקבוק שמן קנולה שניצב דומם על השיש - ותייקתי בזכרוני את המיקום המדוייק של קו השמן שלו. בזהירות מופגנת, ממש באופן מתריס, אמא הזליפה כמה טיפות על הסולת, לשה והוסיפה מעט מים. עד כה, שום דבר לא מעורר חשד. לא הרבה שמן, הזכרתי לה - ויצאתי מהמטבח לכמה רגעים בתור הפסקה מתודית. לא עכברא גנב.
כשחזרתי אחרי דקות ספורות, בקבוק השמן האמור נעלם לו באורח פלא מזירת הארוע. אמא שלי אכן מאד נקיה ומסודרת כשהיא מבשלת, אבל להעלים בקבוק שמן תוך כדי תנועה - ממש לא אופייני לה.
- אמא, איפה הבקבוק, התעניינתי לדעת כבדרך אגב.
- איזה בקבוק, שאלה.
- הבקבוק שמן, אמא.
- אה, זה... החזרתי אותו לארון. כבר לא צריכה יותר. שמתי מעט, כמו שביקשת.
ניגשתי לארון ושלפתי החוצה את מוצג התביעה א1. קו השמן הקודם נסוג כמו ההבטחות של שר האוצר החדש, יאיר לפיד. להערכתי נחסרו ממנו שתי כוסות שמן תמימות, ולהזכירכם - כמות הסולת שהיתה בחבילה עמדה על קילוגרם אחד. קילו סולת על שתי כוסות שמן. אלוהים ישמור. זה הלוא רצח עם!
נתתי בה מבט מוכיח.
- נשפך לי, אמרה. בטעות.
- שתי כוסות שמן נשפכו לך בטעות?
- אי אפשר לבשל קוסקוס בלי שמן! מוכרחים להוסיף קצת. זה לא יוצא טוב ככה. זה נדבק!
למסירה - כולל מתכונים - אמא במצב טוב עם הפרעות בישול קשות. כל הקודם זוכה.
