יום שישי, 28 בנובמבר 2008

אלוקים שלי, רציתי שתדע


הרבה זמן אני שומר את זה בבטן, אלא שעכשיו כלו כל הקצים. בשנה שעברה, אחרי הפיגוע הנורא שבו איבדו את חייהם על הגמרות תלמידי ישיבת מרכז הרב בירושלים, חשבתי שיהיה בי האומץ לנסח את הדברים האלה אבל השתפנתי, כרגיל.

אתה אלוקים אתה? תתבייש לך.

אני יודע, אני מסתכן בכך שמחר יעיפו את הילדים מהישיבה ומביה"ס, שלא לדבר על אסונות גדולים יותר ברמה האישית, מחלות ותאונות כיד הדמיון הטובה עלייך. אבל לא אכפת. האמת צריכה להאמר, והיא - אלוקים, תתפטר. או שתעשה בדק בית אצלך.

שני ילדים צעירים, למען השם. הם יצאו להודו - בשביל מה? לבלות? לעשות שאנטי? לסחור בנדל"ן? הם יצאו בשמך כדי לקרב אליך יהודים שהצלחת, בהתנהלות האלוקית השלומיאלית שלך במשך הדורות, להרחיק ממך ביושר. הם עזבו משפחה תומכת וסביבה בטוחה ומוגנת בשביל מה? הבה נקרא לתינוק בשמו: בשביל להיות בייבי סיטרים וטבחים ומבשלים ומגישים ועובדים סוציאליים ליהודים - חלקם מבולבלים ואובדים - שמצאו עצמם תקועים בנסיבות שונות במזרח הרחוק. וככה אתה מתנהג? תתבייש לך. אלוקים לא נורמאלי אתה.

ילד בן שנתיים. היום הולדת שלו חל ביום היארצייט של הוריו. שני הורים איבד והוא בן שנתיים. הייתכן הגיון מעוות מזה? והשם הזה, משה... אתה כל כך שקוף.

נמאס לנו, אלוקים. אתה מתגלה יותר ויותר בתור האלוקים הפנקסני של אמנון יצחק ולא האלוקים הנאור והרחום והמעלים עין שהעדפנו לצייר לעצמנו. לא מתאים לנו אלוקים כזה, מצטער.

מתחת את החבל יותר מדי ועכשיו הוא מתחיל להיפרם. אשמתך. אכפת לך מאתנו בכלל? אתה שומע? הלו? הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. מה קרה לך? נרדמת בשמירה? איזה תרוץ יש לך הפעם? גלגול נשמות? חיסול חובות מהעבר? לא קונים את זה יותר. רוצים אלוקים נאור יותר ומחונך יותר. לא אלוקים עם בעיות תקשורת שמתקשה להסביר את עצמו. נמאס לנו מול שתיקת האלוקים המתמשכת שלך. אתה יודע מה? לא שתיקה, זה רק שאתה מדבר בשפה אחרת מזו שאנו מכווננים לשמוע ולקלוט ולהבין. אז תתחיל כבר לדבר בשפה שלנו. נמאס לנו לנסות להצדיק אותך ואת דינך שהגיונו עלום מאתנו. אנחנו מצדיקים את הדין למען הפרוטוקול אבל פינו ולבנו אינם שווים. הייתכן שמאסת בעמך? אני לא רוצה להיתפס לסעיפים הקטנים אבל נראה לי שאתה מפר בריתות סדרתי. חשבון ארוך פתוח בינינו, אלוקים, ואתה באוברדראפט גדול.

כבר לא מבין כמעט כלום. שליחי מצווה אינם ניזוקים? באמת. לבלות הם נסעו בהודו? אז או שהמוסכמה הזאת ש"שליחי מצווה אינם ניזוקים" פשוט לא נכונה (ומי יודע כמה אמיתות אינן נכונות עוד בעקבותיה), או שהם לא היו שם לדבר מצווה, ההולצברגים האלה, שכבר התעללת בהם פעם אחת כשלקחת את בנם בכורם מנדי בגיל שלוש. אולי אין בכלל מצווה כזאת, אהבת ישראל, ואולי היא לא כוללת את המשמרת במקומות אליהם בורחים ישראלים מעצמם? בורחים? בעיה שלהם. למה היו ההולצברגים צריכים למות כאשר הם מקרבים יהודים אחרים אליך? אתה לא מוצא בזה איזה פגם אסתטי, אלוקים? מה, לא אכפת לך? חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?

אנחנו נמשיך למלא את חלקנו בהסכם איתך כי אין לנו בררה, התחייבנו. אנחנו אנשים שאצלם מלה זה מלה. כשרות נמשיך לשמור למרות שאחרים משלמים חצי מחיר כדי לאכול. שבת נמשיך לשמור ותפילין נמשיך להניח ותפילות ארוכות מדי בנוסח שאבד עליו הכלח נמשיך לומר, כי את חלקנו בחוזה אנו נמשיך לקיים גם אם אתה שברת מזמן את כללי המשחק. ולסנהדרין נחכה כדי שיישנו כאן דברים שממש כבר עולים לנו על העצבים. אבל, בינינו, אתה הוא מפר החוזה הסדרתי. חשבת שתצא מזה אבל לא שכחנו לך את השואה ואת הפוגרומים ואת כל הטינופת הזו ששתלת בעולמך כדי שננקה אותה בעצמנו. כבד עלינו העניין.

שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד... ואולי זאת הבעיה, שאחד ויחיד אתה בעולמך ואין מי יאמר לך מה תעשה ואין מי יאמר לך מה תפעל. אולי, אם היה עוד ה' אחד לצדך היה קורא לך לסדר ומעמיד אותך במקומך, אלוקים קטנוני שכמוך.