The death - and ressurection - of our Chevy

Our dear Chevy dies.

It happens just minutes before Christmas.

The missus steps out to drive our daughter somewhere, and steps back in almost immediately. She puts the keys on my desk: the vehicle wouldn't start.

I go outside to see what's wrong. Apparently, the Chevy has absolutely not a single ounce of electricity left. The battery's dead. Since I do have some knowledge of mechanics and engines, I open up the hood for quick evaluation.

Well, honestly, I don't have a clue what the problem is. It's too dark. I try accessing the battery but it's covered with a fuse box that requires too many tools to open. My solid guess is that my wife's reckless driving on a bumpy segment of a road nearby possibly loosened the battery connections. I recall the mechanic informing us merely two weeks ago that given her age, it's in a great shape (the car, I'm talking about the car).

I return home and call a few Israeli friends. Sorry, we don't have any jump-start cables ("if the car is stuck we simply buy another one"); sorry, we don't know of any Israeli mechanic who may be able to help you jump-start the car so we could at least drive it to the garage. The streets are totally empty. The Goyim are opening their holiday gifts. It's Christmas time.

The solution comes about unexpectedly. Why don't you register with Triple-A, asks Yankale (indeed - a former Israeli). Register? Now?! After we're already stuck? No problem, says Yankale, Triple-A will stop by for sure.

We subscribe online ($110 - it's peanuts, especially when you still don't have a job). An hour passes by and a Triple-A towing truck shows up. The mechanic releases the hood (damn; I knew it! The engine is located at the front, not at the back; but hey - I already mentioned it's too dark out there).

His efforts to start the car are finally successful. We sigh in relief. But wait, something is still wrong. He rechecks the engine and and here comes his harsh, updated verdict: the Alternator is dead. Instead of charging the battery, it is not charging the battery. There's no workaround rather than towing Chevy to the garage.

Have you seen anyone working on Xmass? I haven't. Triple-A towed the car up to a nearby Pep-Boys and left the keys in their mailbox. (Makes much more sense than what our friend Reena did. Reena, a successful realtor, woke up this morning, looked outside the window and realized that her 4x4 Toyota is gone. Next time I'm sure she won't be leaving the car keys in the switch all night long).

Bottom line: Pep-Boys ran their tests, fixed something and handed me a bill for $175. It wasn't the alternator after all. It wasn't the Transformer. It wasn't the Radiator. The bill breaks down as follows: a car diagnostics plus a new battery plus labor plus store's regional fee (6% - I'll let you know what it's about as soon as I find out myself). You're lucky it wasn't the alternator, said the store manager, you're lucky it's only the battery.

I nodded with full understanding. His empathy and customer service left me speechless.

I come back home with healthy car. My wife says: we're lucky it wasn't the alternator. A new alternator would easily cost over $30.

My conclusions:
1) Math - and reading comprehension - in the US are nothing to write home about.
2) Eize Hoo Chacham? - Ha'Roeh at Ha Molad.

Kapish?

כמו ספר תורה

הצ'ולנט של שבת לא היה משהו

חידוד נאה ומבדח ששלח קוראנו הנאמן א' באומן:

בעת ביקור ראש הממשלה בארה"ב, ניגש אליו יהודי חרדי, נשק לכנף מעילו ואמר לו: אתה בשבילי כמו ספר תורה.

- אל תגזים, הצטנע אולמרט, למה אתה אומר את זה?

- כל שבוע פרשה חדשה, ענה החרדי.

מותה (ותחייתה המחודשת) של שבי

שבי שלנו מתה.

זה קרה ממש ברגעים האחרונים לפני חג המולד.

הגברת יצאה לקחת את הילדה לאנשהו. אחרי דקה היא חוזרת ומניחה את המפתחות על השולחן: המכונית לא מניעה.

יצאתי לבדוק הכצעקתה. לא היה בשברולט חצי גרם חשמל לרפואה. אכן, המצבר מת לגמרי. קצת ידע במנועים הלא יש לי, אז פתחתי את המכסה מנוע לבדוק מה קורה שם בפנים.

טוב, האמת שאין לי מושג מה הבעיה. חשוך מדי. אני מנסה לגשת למצבר אבל הוא מכוסה מלמעלה בקופסת פיוזים שצריך כלים מתאימים כדי להתחיל לפתוח. ההשערה שלי היא שהנהיגה הפרועה של אשתי בקטע כביש נוראי שצמוד אלינו גרמה לכך שמשהו יתרופף. בטח איזה מגע השתחרר. בחייכם, רק לפני שבועיים המכונאי אמר שהיא במצב מצוין לגילה (המכונית, המכונית).

נכנסתי הביתה וצלצלתי לכמה ישראלים שהספקתי להכיר. לא, אין להם כבלים לג'אמפ-סטארט ("אם האוטו נתקע אנחנו פשוט קונים אחר"), ולא - אין להם מושג אם יש מישהו - אולי ישראלי שהכריסמס לא אומר לו כלום - שיכול לעזור להניע, לפחות עד המוסך. הרחובות ריקים לגמרי. הגויים עסוקים בלפתוח מתנות. חג המולד.

הישועה מגיעה מכיוון לא צפוי. למה שלא תעשה מנוי לטריפל איי, שואל אותי יענקל'ה (ברור שישראלי). מנוי? עכשיו? אחרי שנתקענו? אין בעיה, הוא אומר, הם יבואו.

עשינו מנוי אונליין (בסך הכל 110 דולר. קטן עלינו). תוך שעה מגיע בחור עם משאית גרר של טריפל איי. ניגש ופותח את המכסה מנוע. לעזאזל, ידעתי שזה מקדימה, אבל כבר אמרתי לכם - היה חושך מצרים.

הטריפליסט מצליח להניע עם כבלים. אנחנו נושמים לרווחה. רגע אחד: חל מפנה. מה זה שם? שודד נפל לים? עננה קודרת עולה על פניו, הוא בודק שוב ומשנה את דעתו: האלטרנטור הלך. במקום להטעין את המצבר בחשמל, הוא לא מטעין את המצבר בחשמל. אין מוצא אלא לגרור אותה למוסך.

אבל מי עובד בערב חג המולד? אפילו לא אבולעפיה. טריפל איי ֿלקח האוטו והמפתח, גרר למוסך והניח המפתחות (לפחות הוא שם אותם בתיבת הדואר, שזה פחות נאיבי מרינה חברתנו. רינה, מתווכת נדל"ן מצליחה אך אמריקאית, התעוררה הבוקר, הסתכלה מהחלון וראתה שאין טויוטה. בפעם הבאה נראה שהיא לא תשאיר בלילה את המפתח בסוויץ').

כהרגלי, לא אלאה אתכם בפרטים ואגיע לסוף דבר. המוסך בדק מה שבדק, עשה מה שעשה, ויצאנו בנזק של 175 דולר. לא אלטרנטור ולא טרנספורמטור. לא רדיאטור ולא חשמלטור. בדיקה פלוס מצבר חדש פלוס עבודה פלוס מס חנות אזורי (בגובה 6 אחוז - אודיע לכם על מה זה כשאגלה בעצמי) פלוס מע"מ. היה לכם מזל שזה רק המצבר, אומר לי המוכר, טוב שזה לא היה האלטרנטור. הנהנתי בהבנה. הנימוסים האלה, האמפתיה הזאת, זה משהו.

כשחזרתי הביתה אמרה לי הגיברת: מזל שזה לא היה האלטרנטור. אלטרנטור חדש עולה למעלה מ-30 דולר.

מסקנה 1: בארה"ב מלמדים חשבון - או הבנת הנקרא - לא מי יודע מה.
מסקנה 2: איזהו חכם - הרואה את המולד.
קפיש?

הנשיא היוצא (סוף סוף) מחווה את דעתו על הנעשה במוסכים.

(לאור הערתו המחכימה של קוראנו זלמן ר', וכדי למנוע תקרית דיפלומטית מביכה לקראת ביקור הנשיא בישראל, קיבלה המחלקה הגרפית של המדור הנחיה להוסיף שתיים-שלוש אצבעות לתמונה. עובדים על זה עכשיו בפוטושופ).

How Divine Providence Saved My Grandmother's Life in the Holocaust

- by Chaya M. Lilove -

My grandmother Ruth Goldberg was born in 1930 in Berlin, Germany. When she was in 8th grade, World War II was starting. She and her only sister Beena had to move with their parents many times throughout Germany.

When the Nazis came to their city, they had to go into hiding. They found a gentile family that allowed them to hide in their basement on their farm. My grandmother went to school in the village nearby passing herself off as a non-Jew.

Her family had to hide and she was the only one who could leave the house to go to school.
After the war ended, my grandmother and her family moved to Israel and lived in Kibbutz Kfar Szold in the Golan. She then joined the Israeli Army and after she completed her service she attended and graduated nursing school in Hadassah Hospital in Tel Aviv.

She met my grandfather originally from Poland in Germany after the War before coming to Israel and seven years later they got married in Israel. From there they moved to Houston, Texas where my grandfather was already living near his only surviving brother.

They lived there for 43 years and had three children, the youngest and only girl being my Mom before making aliyah to Jerusalem seven years ago.

My grandmother was a nurse in Houston and went back to school and specialized in Psychiatry. She taught in University and was also the director of Nursing for a hospital. She also taught in Hebrew school is her spare time on Sundays.

She’s now retired but never stops learning. She recently became a tour guide studying archeology, history and religion for two years, and also volunteers at the Bible-land Museum in Jerusalem. She speaks fluent English, Hebrew and German and is a world traveler.

My grandmother is a very giving person and took me to Paris to all the Museums for my Bat Mitzvah present. She always helps her children and grandchildren whenever she can especially with advice using her wisdom and experiences. I learned from her that you should try to help others whenever you can even with a kind word.

My grandmother had a difficult childhood moving a lot from place to place and she learned how to adjust in every situation. She told me that she always demanded a lot from herself rather than from others.

My grandmother told me this story that happened during the War:

‘’We were hiding in Bad Flinsberg in southeast Germany. It was winter. We were hiding in a small apartment, with one small kitchen and one small bedroom. I was the only one who could be officially seen, because at age 12 I didn't need identity papers). Somebody knocked at the door and immediately stepped into the kitchen (I forgot to lock the door) and then into the bedroom to install double windows (it was winter and very cold). He was the owner of the apartment and he was a big Nazi. When my parents heard him coming, my mother went into the closet and my father under the bed (this was something previously agreed upon in case somebody by surprise steps into the apartment), but the owner, Mr. Schieberle, stepped into the bedroom so fast that my father was unable to pull his hand underneath the bed. Mr. Schieberle was standing in front of the bed touching my father’s hand with his foot without looking down and thought this was a house shoe and while pushing it away, my father quickly pulled his hand underneath the bed. If he would have looked down and saw a hand, we all would not be alive anymore.’’

* * *

My grandmother is a remarkable woman who always looks for new challenges and experiences. She is always supportive of anything I wish to achieve and I love her very much. When I grow up I want to be just like her.

קדחת אותו האיש

הלילה חל יום אידם של הגויים. יום הולדתו של יהודי שעורר נגדו כל כך הרבה קפידה מאחיו-לשעבר שאפילו את שמו אין הם מזכירים במפורש. שנה ופרש והקים לו דת חדשה. אבל זה היה מזמן, ובינתיים אמריקה מתכנסת לישורת האחרונה של שופינג, בשעות האחרונות שלפני חג המולד (אגב, האות ש' במלה כריסמס היא קיצור של "שופינג"). ובכן, גם אני נסעתי לשופינג עם לוי, בני הצעיר. יחדיו לוולמרט שמנו פעמינו, לקנות מכונת תספורת.

חוץ מפוסטרים של אולמרט (- יש להם חומרי אריזה עמידים יותר -) תוכלו, כנראה, למצוא בוולמרט הכל. מה שאתם מחפשים ובעיקר מה שלא. אהרל'ה בכר, שהיה לפני שנים בעל הטור הכי משפיע בעתונות הישראלית, כתב פעם, בשבתו כשליח ידיעות אחרונות לניו-יורק, משפט יפה: "אמריקה מאמינה בכל שגעון - בתנאי שיש לו כרטיס אשראי".

ואני מוסיף: ובתנאי שהוא מיוצר בסין.
והרי הכל מיוצר שם (בעיקר החוב הלאומי האמריקאי).

על מכונת התספורת היחידה שמצאנו מתוצרת ארה"ב היה כתוב: מייד אין יו-אס-איי, ובאותיות קטנות יותר - מחומרי גלם מיובאים. והיא היתה יקרה בחמישה דולר מכל האחרות.

למה אני מספר לכם את כל הטריוויה הזאת? בשבוע שעבר נסענו לאחת מחנויות הרשת הגדולות ביותר של רהיטי לוין (שום קשר לגבאי ביהכנ"ס חב"ד ברחובות, לצערו) כדי לקנות ספה. לרשת 13 סניפים בשתי מדינות, ואינוונטר רהיטים-מיוצרים-מקומית מרשים ביותר שמפיל אותך מהכסא (באופן מטאפורי, כמובן).

כשהגענו למגרש החניה הענק העוטף את אולם התצוגה חשבנו שהחנות סגורה לרגל החגים. היו בו אולי ארבע מכוניות - שלוש מהן של המוכרנים בחנות (אני כמובן מגזים - כל הארבע היו שלהם). זה היה מראה עגום למדי, מפני שבאותה שעה היו מגרשי החניה סביב רשתות היבוא (וולמרט, בעיקר) מפוצצים בקונים.

זה סימן מבשר רעות לכלכלה האמריקאית. כמעט שאין קונים לתוצרת אמריקה, מהסיבה הפשוטה שכמעט אין תוצרת לאמריקה. ואם יש - היא יקרה. בעצם, לא שהיא יקרה מדי - כח העבודה הזול-להחריד בסין הרג את התחרות. אמריקה - וסליחה אם אני נשמע כמו סטף ורטהיימר - צורכת הרבה יותר משהיא מייצרת. זו אחת הסיבות שהגרעון המסחרי הלאומי של ארה"ב כל כך גדול, שהוא פוער חור בעומק 30 אלף דולר בכיס של כל אזרח אמריקאי. זה מראה לאן הרוח נושבת בכלכלה העולמית וזה מסמן את תחילת שקיעתה של האימפריה הגדולה של המאה ה-20. יתכן שזה יקח עוד הרבה זמן, אבל זה הכיוון הוודאי. תתחילו ללמד מנדרינית בבתי-הספר בארץ, כי האנגלית הולכת ומאבדת מחשיבותה.

אז אם אתם במקרה בארה"ב בלילה הזה ואתם נתקלים פתאום במשפחות חרדיות משחקות באולינג, שחמט או דוקים, תדעו שהכל לשם שמיים. הלילה הוא "ניטל נאכט", שבו יש "ביטול תורה" במפגיע ואין לומדים תורה משקיעת החמה ועד חצות הלילה, על מנת שלא להוסיף חיות ב"אותו האיש".

שיהיה להם מערי קרעצמאח. ושהיא תיתקע להם בגרון.

יונתן הגדול

היום אני במצב רוח של המלצות.

אוקי, תעצרו רגע הכל. אתם שם בסוף, תעזבו אמרתי. קחו לכם פסק זמן. חצי שעה הפסקה. לנשום עמוק ולהקשיב ליוצר ואמן, ענק שבענקים. אני כמובן מתכוון ליונתן רזאל. מסתבר שאני אחד האחרונים לדעת שאלבום הבכורה שלו יצא לא מזמן לאור, ושמו: סך הכל (מצ"ב וידאו קליפ של שיר הנושא).

היצירה הראשונה באלבום, "ואני תפילתי", מצליחה להעביר, בעיבוד קלאסי פנטסטי, רעיון קבלי עמוק ביותר על האדם, אלוהים והדיאלוג ביניהם. אחד השירים הכי מטלטלים ששמעתי מעודי.

לדעתי (והיא קובעת פה בבלוג), יונתן יעשה למוסיקה העברית מה שהרב חיים סבתו עשה לספרות העברית: תחיית המתים.

אנחנו כבר מחכים לאלבום השני, אבל אל תמהר, יונתן. עשה את זה הכי טוב שאפשר. אם זה יקח עוד עשר שנים, שייקח. אנחנו לא בורחים לשום מקום. מבחינתי, "סך הכל" הוא הדבר האולטימטיבי. ארוע חד-פעמי ומכונן בתולדות המוסיקה העברית. יצירה בסדר גודל של "שירים במפתח החיים" ו"החיים המסתוריים של הצמחים" של סטיבי וונדר, ו"גאוצ'ו" של סטילי דן. יותר טוב מזה לא יכול להיות, כמו שאומר הדילר מניו ג'רזי. ועכשיו, כשמיציתי את כל הסופרלטיבים, אני רוצה להודות לעו"ד נעה למברט מרחובות, שבזכותה נחשפנו למוסיקה של יונתן.



באותה נשימה, אם יש לכם כל מיני עניינים משפטיים מעצבנים ואתם צריכים עו"ד מסורה וכשרונית לטפל בהם, נעה היא הכתובת.

סבלנות, והכל יהיה בסדר

זה השיעור שלמדתי מהסרטון הקצר והיפהפה הזה, מגולדן רטריבר.
מי שלא יודע מה זה גולדן רטריבר, לא יודע מה הוא מפסיד.
עד כאן להפעם.

קיצור תולדות הפידבק, או: חשיבה חיובית באיביי

אוקי. אז הנה מצאנו סוף סוף מכונית. שברולט ונצ'ר שנת 2000, עם קילומטראז' נמוך במיוחד - 59 אלף מייל, שהם פחות או יותר מה שאמריקאי נוסע בשבוע לשופינג וחזרה. התמזל מזלנו (כך לפחות אנו חושבים, אלא אם יתברר אחרת, חלילה) ונפלנו על בונבוניירה שמורה במיוחד שהבעלים שלה, אשה מבוגרת בשם פלורנס, כמעט ולא השתמשה בה. אז למה היא מכרה, אתם שואלים. ובכן, היא נפטרה. סיבה מספיק טובה להפטר מהמכונית עבור הבן שלה, ג'ו, שכבר מתחיל לחלק את הירושה.

אבל לא על זה רציתי לספר היום אלא על תקרית מעניינת שהיתה לי באיביי. במסגרת חיפושינו אחר מכונית צד את מבטנו מכרז מעניין, דודג' קרוואן 1999. המוכר - סוחר מכוניות מניו-ג'רזי - ביקש עבורה 5,000 דולר על קניה מיידית אבל היה פתוח להצעות. הצעתי 2,500 והוא חזר תוך שעתיים במייל עם תשובה חיובית. אלא שבדיוק באותו רגע סיכמנו עקרונית על השברולט שלמרות שמחירה היה כפול משל הדודג' - היא נראתה כמו עסקה הרבה יותר טובה (מוזר - כך חשבתי גם לפני שהתחתנתי).

איך מבטלים עסקא באיביי? לא מבטלים.

אז חיפשנו תירוץ טוב.

"צר לי להודיע לך שבגלל נסיבות אישיות שאין כאן המקום לפורטן לא אוכל לממש את העסקא", כתבתי במייל לדילר מניו ג'רזי (הלו - באנגלית!), "אני מתנצל על עגמת הנפש שגרמתי לך בביטול העסקא ומציע לפחות לפצותך בתשלום עבור שתילת המודעה מחדש באיביי".

וכאן באה הסוכריה.

"אם תרצה, ארשום עבורך פידבק חיובי. מקווה שגם אתה תעשה כך, למרות שיש לך את כל ההצדקה לעשות ההיפך. שיהיה לך חג שמייח", חתמתי (האדיבות הישראלית הידועה).

- "80 דולר", השיב לי הדילר, "זה מה שעלה לי להכניס את המודעה לאיביי".

עבדכם אמנם ישראלי, אבל לא עשו אותו באצבע. ברור מהיר בגוגל החזיר סכום נמוך בהרבה. הערתי לו על כך והוא התפתל. לא סיכמנו כלום.

במקום להאריך - אקצר. אתמול אני מקבל מייל חגיגי מאיביי. קונגרטיוליישנס, זה עתה זכית בפידבק החיובי הראשון שלך. הייתי סקרן לראות מי הספיק כבר לפרגן לי, והרי ב-44 שנותי הקצרות טרם הספיקותי לבצע ולו עסקא אחת למרפא באיביי, וחותנתי שתחיה - מגדולות המפרגנים לי בכל הזמנים - לא שמעה מעודה על איביי כך שאין רבע סיכוי שהיא זו שרשמה לי פידבק חיובי.


אני לוחץ על הלינק והכל מתברר לי תיכף. זה הדילר מניו ג'רזי.
בחור פיקח. הוא הבין שעסקא כבר לא תצא לו ממני ועשה חשבון פשוט: לתת לי פידבק שלילי נזעם - לא כדאי לו, שהרי הפידבק השלילי שלי כלפיו יזיק לו הרבה יותר (כדילר). מה עשה? רשם לי פידבק חיובי בהאי לישנא:

"Wow! Can't get much better than that"

בעברית חופשית:
"יא אללה! יותר טוב לא יכול להיות".

אחרי שתי דקות אני מקבל ממנו במייל בקשה מרומזת:

?Can you leave me positive feedback

על כך אני משיב לו:
How about:

"Honest and very reasonable seller. eBay would surely benefit from such traders."?

והוא עונה:
בסדר.

שנינו יצאנו נשכרים. הוא, כדילר, קיבל עוד פידבק חיובי. ואני כקונה מתחיל הספקתי כבר לצבור 100% פידבק חיובי. לא רע, בהתחשב בעובדה שעדיין לא קניתי באיביי אפילו מסטיק.

המסקנה? אמריקה, ורסאנו. הכל יחסי ציבור.

גנבים

חצופים Ynet.
השתמשו בשם הבלוג שאתם קוראים כאן בלי להוסיף לו קישור.
התביעה בדרך. היא תהיה כל כך גדולה, שאוכל לקנות סוף סוף מכונית.

כל אחד והמינוס שלו

רואים את ישומון מזג האויר? איזו הקלה. השמש שוב זורחת כאן והטמפרטורה נוחה, רק מינוס 11 מעלות. לישראלים כמונו, שהמינוס היחיד המוכר להם הוא המינוס בבנק, רווח קצת להשתזף בשמש נעימה של מינוס 11 בששה בדצמבר. לשאלת רבים: לא, לא נמאס מהשלג גם ביום השלישי לרדתו. ואם זה מתחיל להרגיז, חושבים רגע על הקיץ במישור החוף והשפלה וזה עובר מייד.

* * *
במרכז קניות באומהאה שבנברסקה רוקן אתמול מטורף תמהוני את מחסנית הנשק שנשא ברשיון וחיסל שמונה בני-אדם ואת עצמו כי רצה "להתפרסם ולעזוב את העולם בסטייל". מנדי וגורי, שהם 40% מצאצאי הרשמיים, התפלאו איך זה שהשומרים לא גילו את הנשק בכניסה. הסברתי להם שבאמריקה אין מאבטחים, לא בכניסה לקניונים ולא בשומקום פרט לנמלי התעופה. ביום שאמריקה תתחיל להציב שומרים בקניונים, היא תפסיק להיות אמריקה.

* * *

מיט רומני (מ' שוואית), מועמד רפובליקאני לנשיאות ארה"ב, עשוי להיות הנשיא המורמוני הראשון של האומה האמריקאית. אתמול לא התבייש לפרוש את אמונתו הדתית בנאום שלא ירד מהכותרות. רוב האמריקאים הודו בסקר דעת קהל שיהססו אם לתת את קולם למועמד אתאיסטי, מוסלמי או מורמוני. מועמדים מכל צבעי הקשת כבר יש: אוואנג'ליקני, היספני ונשי (הילארי קלינטון) ואפרו-אמריקאי (ברק אובאמה), לצד חמישה קאתוליים. אם להאמין לסקרי הדעת הקהל, לכל אלה סיכויים טובים יותר מאשר למורמוני להבחר לתפקיד השני החשוב בעולם (אחרי יו"ר הסתדרות המורים בישראל). כאמור, כל אמריקאי רביעי יהסס אם לתמוך במועמד מורמוני.

הבעיה הגדולה של רומני איננה עם ציבור האתאיסטי בארה"ב (יש מיעוט כזה) אלא דווקא עם האמריקאיים שהולכים לכנסיה, עם הזרם המרכזי של אמריקה הדתית, שאינו תופש את המורמוניות כסניף של הנצרות אלא כמשהו אחר לגמרי.

רומני נדרש אתמול לשאלה הזו ואמר בכנות: אמריקה צריכה נשיא מאמין שינהיג אותה. לא כל-כך חשוב לה במי מאמין הנשיא, כל עוד יש לו סולם ערכים העולה בקנה אחד עם המסורת היהודית-נוצרית המשקפת את הרוח האמריקאית.

מצא חן בעיני רומני. יש בו משהו תמים, ערכי, עיקש ורך בעת ובעונה אחת. נדמה לי שהוא בדיוק הנשיא שאמריקה צריכה כדי לרדת בחזרה למציאות ולקחת את עצמה בידיים. מצד שני, תראו מי שמדבר: אפילו מכונית עוד לא הצלחתי לקנות וכבר יש לי מה להגיד בבלוג על הנשיאות לארה"ב.

מעניין מי ייבחר ראשון לתפקיד ההנהגה: רומני בארה"ב או מקבילו הישראלי, משה פייגלין. לשניהם יש קליינטים דומים שהם צריכים לשכנע: ציבור דתי כמותם שחושב שהם פחות לגיטימיים ממנו.