יום שני, 28 בינואר 2008

קורות חיי, או: מה עושה אבו-חסן ברזומה שלי?



לא, אין מדובר באוטוביוגרפיה מסכמת (אני מתכוון להשאר בסביבה עוד כמה שנים, אם ירצה השם), אלא במסמך מלוקק שנאלצתי לחבר כדי למצוא עבודה מתאימה. או עבודה פחות מתאימה, העיקר - עבודה (רזומה כמו שלך, אמרו לי, צריך לבלוט מייד).

לא שאני גרפיקאי כזה גדול - במקרה הזה תבנית מוכנה של Pages, המתחרה של וורד על פלפטורמת מקינטוש, עשתה את רוב העבודה. קצת שיניתי את המתכונת המוכנה, הוספתי וגרעתי ורקחתי, וזה מה שיצא.

העיצוב היה החלק הקל בכל העסק.

האתגר האמיתי היה לא להפריז בחשיבות עצמית ולא להיסחף למלים גדולות שאמריקאים אוהבים, ועם זאת, לתאר במדויק מה אתה יכול ויודע. רק את מקצת שבחי הזכרתי; עובדה, לא ציינתי שהחומוס שאני יודע להכין הוא ללא מתחרים (אבו חסן הבין את זה, ולכן הוא נמצא היום היכן שנמצא).

אתם מוזמנים לעיין, להעיר הערות ולהציע מקצה שיפורים. אינני מבטיח לקבל את ההצעה הזולה ביותר.
ההשתתפות אסורה על אולמרט, אנשי לשכתו ובני משפחותיהם.


יום ראשון, 20 בינואר 2008

התקררות גלובאלית

אבקש את סליחתכם.

המדור, לאחרונה, מתחיל להראות כמו תשדיר של השרות המטאורולוגי. יותר מדי פוסטים על מזג האויר ופחות מדי מידע שימושי. בשביל זה שלחנו אותו לאמריקה? אז לפני שתאבדו כליל עניין בבלוג, ולרגל מזג האוויר הארקטי הפוקד אותנו, אנצל את ההזדמנות והריני לבשר - זאת הפעם האחרונה בהחלט - שהיום קריר אצלנו, אפילו יותר מאשר ברחובות. מינוס 15.

כדי לחסוך באנרגיה, מוטב לנתק את המקרר מהחשמל ופשוט להניח אותו בחצר, כשהוא פתוח. יש הסבורים שהוא הדין לגבי החותנת. האסקימואים מעולם לא נתבעו ליתן על כך את הדין.

לענייננו: זוכרים מה שסיפרו לכם על החום האילתי בשיא הקיץ? שאפשר לטגן ביצה אם רק מניחים אותה על מחבת וחושפים אותה למשך כמה דקות לחום השמש?

ובכן, ניסיתי הבוקר לבחון את התופעה הזאת - מהכיוון ההפוך. מה קורה, למשל, כשיוצאים להשתין במזג אויר כזה? האם זרזיף השתן הופך לקרח בעודו באוויר, כשהוא מצייר קשת נאה וייחודית, או שמא הוא קופא עוד בטרם משחררים את הרוכסן?

סוגיה זו לא נתנה לי מנוח. כדי להתיר את הספקות יצאתי לי אל הרחוב באשמורת הבוקר והטלתי את מימי בחדווה על שוחת אחד העצים.

הבה נבדוק עד כמה אתם מבינים בפיזיקה: מה לדעתכם קרה?

ניחוש מעניין, אבל שגוי. מה שקרה הוא שפקח חרוץ של העיריה שיצא לג'וגינג בדיוק ברחוב שלי עצר ורשם לי דו"ח.

אמריקה, ורסאנו.

יום שני, 14 בינואר 2008

אורח חדש ישן

לפני שעה זה התחיל.

פתיתים לבנים, יפהפיים, החלו נושרים בהססנות, כמבקשים לדעת אם נקבל אותם כאן בברכה אחרי העדרות כה ארוכה. אולי, הם חושבים לעצמם, אולי התרגלנו לשמש שהיתה כאן בשבועות האחרונים ושוב אין אנו רוצים בבואו של השלג.

כיוון שלא אמרנו מאומה הלכו הפתיתים והתרבו להם באין מפריע, עד שהכל כוסה לבן.

שמחים אנו. ברוך שובך, שלג יקר. חסרת לנו.



יום רביעי, 2 בינואר 2008

אל תסתכלו בקנקן

שימו לב לשלושת סרטוני הפרסומת הבאים.

אמריקווסט, לשעבר המלווה הגדול ביותר בשוק המשכנתאות בסיכון גבוה (סב פריים) בארה"ב, עשתה קמפיין מבריק וחלומי לגיוס לקוחות. על קצה המזלג, הכותרת היא: אל תסתכלו בקנקן (כי גם אנחנו לא).

אחרי שגמרתם לצחוק מהשנינות הנהדרת (מסעי הפרסום שאני הכי זוכר הם אלה שגורמים לי לגעות בצחוק או לפחות לחייך), נסו להכנס לכתובת
www.ameriquest.com

מראש הוזהרתם: אמריקווסט אינה מקבלת עוד בקשות למתן משכנתאות. החברה פשטה את הרגל - כנראה מפני שלא הסתכלה יותר מדי בקנקן ולא טרחה לבדוק די הצורך את הרקע, המצב הפיננסי ויכולת ההחזר של לקוחותיה, והעניקה להם משכנתאות כיד המלך. או שהיא פשוט האמינה שהכלכלה במצב מצויין, חביבי. עד לא מכבר, מי שביקש לרכוש נדל"ן בארה"ב צריך היה בדרך-כלל להביא הון עצמי בסך 20% משוויו. בסך הכל.

מה לכל זה ולבלוג המעולה שאתם קוראים זה עתה בשרותים?

ובכן, אם אתם נכנסים לעסקה חדשה, לתחום חדש או לעונת השידוכים, השיעור של אמריקווסט עשוי להיות אקטואלי גם עבורכם: תמיד תסתכלו בקנקן. גם אם זה גורם לכם להראות פוצים.