הרבה זמן אני שומר את זה בבטן, אלא שעכשיו כלו כל הקצים. בשנה שעברה, אחרי הפיגוע הנורא שבו איבדו את חייהם על הגמרות תלמידי ישיבת מרכז הרב בירושלים, חשבתי שיהיה בי האומץ לנסח את הדברים האלה אבל השתפנתי, כרגיל.
אתה אלוקים אתה? תתבייש לך.
אני יודע, אני מסתכן בכך שמחר יעיפו את הילדים מהישיבה ומביה"ס, שלא לדבר על אסונות גדולים יותר ברמה האישית, מחלות ותאונות כיד הדמיון הטובה עלייך. אבל לא אכפת. האמת צריכה להאמר, והיא - אלוקים, תתפטר. או שתעשה בדק בית אצלך.
שני ילדים צעירים, למען השם. הם יצאו להודו - בשביל מה? לבלות? לעשות שאנטי? לסחור בנדל"ן? הם יצאו בשמך כדי לקרב אליך יהודים שהצלחת, בהתנהלות האלוקית השלומיאלית שלך במשך הדורות, להרחיק ממך ביושר. הם עזבו משפחה תומכת וסביבה בטוחה ומוגנת בשביל מה? הבה נקרא לתינוק בשמו: בשביל להיות בייבי סיטרים וטבחים ומבשלים ומגישים ועובדים סוציאליים ליהודים - חלקם מבולבלים ואובדים - שמצאו עצמם תקועים בנסיבות שונות במזרח הרחוק. וככה אתה מתנהג? תתבייש לך. אלוקים לא נורמאלי אתה.
ילד בן שנתיים. היום הולדת שלו חל ביום היארצייט של הוריו. שני הורים איבד והוא בן שנתיים. הייתכן הגיון מעוות מזה? והשם הזה, משה... אתה כל כך שקוף.
נמאס לנו, אלוקים. אתה מתגלה יותר ויותר בתור האלוקים הפנקסני של אמנון יצחק ולא האלוקים הנאור והרחום והמעלים עין שהעדפנו לצייר לעצמנו. לא מתאים לנו אלוקים כזה, מצטער.
מתחת את החבל יותר מדי ועכשיו הוא מתחיל להיפרם. אשמתך. אכפת לך מאתנו בכלל? אתה שומע? הלו? הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. מה קרה לך? נרדמת בשמירה? איזה תרוץ יש לך הפעם? גלגול נשמות? חיסול חובות מהעבר? לא קונים את זה יותר. רוצים אלוקים נאור יותר ומחונך יותר. לא אלוקים עם בעיות תקשורת שמתקשה להסביר את עצמו. נמאס לנו מול שתיקת האלוקים המתמשכת שלך. אתה יודע מה? לא שתיקה, זה רק שאתה מדבר בשפה אחרת מזו שאנו מכווננים לשמוע ולקלוט ולהבין. אז תתחיל כבר לדבר בשפה שלנו. נמאס לנו לנסות להצדיק אותך ואת דינך שהגיונו עלום מאתנו. אנחנו מצדיקים את הדין למען הפרוטוקול אבל פינו ולבנו אינם שווים. הייתכן שמאסת בעמך? אני לא רוצה להיתפס לסעיפים הקטנים אבל נראה לי שאתה מפר בריתות סדרתי. חשבון ארוך פתוח בינינו, אלוקים, ואתה באוברדראפט גדול.
כבר לא מבין כמעט כלום. שליחי מצווה אינם ניזוקים? באמת. לבלות הם נסעו בהודו? אז או שהמוסכמה הזאת ש"שליחי מצווה אינם ניזוקים" פשוט לא נכונה (ומי יודע כמה אמיתות אינן נכונות עוד בעקבותיה), או שהם לא היו שם לדבר מצווה, ההולצברגים האלה, שכבר התעללת בהם פעם אחת כשלקחת את בנם בכורם מנדי בגיל שלוש. אולי אין בכלל מצווה כזאת, אהבת ישראל, ואולי היא לא כוללת את המשמרת במקומות אליהם בורחים ישראלים מעצמם? בורחים? בעיה שלהם. למה היו ההולצברגים צריכים למות כאשר הם מקרבים יהודים אחרים אליך? אתה לא מוצא בזה איזה פגם אסתטי, אלוקים? מה, לא אכפת לך? חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?
אנחנו נמשיך למלא את חלקנו בהסכם איתך כי אין לנו בררה, התחייבנו. אנחנו אנשים שאצלם מלה זה מלה. כשרות נמשיך לשמור למרות שאחרים משלמים חצי מחיר כדי לאכול. שבת נמשיך לשמור ותפילין נמשיך להניח ותפילות ארוכות מדי בנוסח שאבד עליו הכלח נמשיך לומר, כי את חלקנו בחוזה אנו נמשיך לקיים גם אם אתה שברת מזמן את כללי המשחק. ולסנהדרין נחכה כדי שיישנו כאן דברים שממש כבר עולים לנו על העצבים. אבל, בינינו, אתה הוא מפר החוזה הסדרתי. חשבת שתצא מזה אבל לא שכחנו לך את השואה ואת הפוגרומים ואת כל הטינופת הזו ששתלת בעולמך כדי שננקה אותה בעצמנו. כבד עלינו העניין.
שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד... ואולי זאת הבעיה, שאחד ויחיד אתה בעולמך ואין מי יאמר לך מה תעשה ואין מי יאמר לך מה תפעל. אולי, אם היה עוד ה' אחד לצדך היה קורא לך לסדר ומעמיד אותך במקומך, אלוקים קטנוני שכמוך.
8 תגובות:
שאול, כבד...קשה וכואב. אינני דתיה, ואני כואבת אובדן של כל ישראלי, לא רק חבד"ניקים ובני ישיבה, כי אני באמת לא מאמינה שרק הם הטובים והעוזרים והנותנים מעצמם, יש עוד, לא דתיים, והכאב שלך עבר את הקו האדום בגללם, לא בגלל איזה חייל צעיר שיצא להגן על ארצו בלי מרכאות, או סתם מטייל אחר או עובד שגרירות חילוני. הזדהיתי לחלוטין עם הכאב שלך, ברמה האנושית- זוג צעיר שאיבד את בנו, ונרצח באכזריות...מקווה שהדיאלוג שלך עם ה' אכן לא יפגע בך בשום אופן ואנשים קיצוניים יוכלו לקבל את העובדה שמותר גם לפקפק ולערער בדרך לגיטימית.
שאול ,הכרתי ועבדתי עם הולצברג הי"ד 4 שנים, הוא היה החבר הכי טוב שלי בהודו ואני מבין את הכאב הנורא שלך...ואני בטוח שאתה יודע ומכיר את כל ההסברים האפשריים ובכל זאת נמאס לך וקשה לך עם זה , כמו לכולנו.
אני הייתי מפנה ומתמרן את כל הכאב לזעקה שמסתכמת
בשתי מילים- עד מתייייייייי !!!!!!!
עד מתי ה', עד מתי לגלות הזאת
ואל לנו להשאר בזאת אלא לצמוח ולא לוותר
גיא אפרים
גיא היקר,
זה בדיוק מה שעשיתי: צעקתי "עד מתי" באותיות שלי. כשצועקים בדיוק שוויצרי לפי הנוסח שמישהו אחר קבע זה לא באמת בא מבפנים.
אני יודע על הקשר שלך עם ההולצברגים, לכן הזמנתי אותך לקרוא מה שכתבתי כאן.
ארץ אל תכסי דמם.
אין בעולם אדם או כל גורם כל שהוא שמחליט מי יחיה או מי ימות, מי אדם טוב ומי רשע.
אלו שנהרגו בבומבי נהרגו בגלל שהמחבלים החליטו להרוג אותם.
אין שום משמעות לכעוס על "אלוהים" משום שא לא קיים, הוא המצאה של גופים דתיים אשר מצאו דרך להשתלת על חייהם של אחרים, על דרך חייהם, ועל כספם.
הכעס שלך נכון ומוצדק ומוזר הדבר שדווקא מפיו של אדם שומר מצוות באים דברים קשים אלה שמעתי לא מזמן מפיו של חילוני גמור - אבי, ביום כיפור שאמר: "אם יש אלוהים הוא אלוהים שאחראי ליותר מידי אסונות, רציחות עם, ועוד כהנה וכהנה פשעים נגד העם הנבחר שלו ונגד האנושות בכלל. ואם להיות עם נבחר זה אומר להפגע, להיות מושפל,ולהרצח שוב ושוב נשים ילדים טף וזקנים, אני איני בוחר בו.
אני מעדיף להאמין באופיו הרע של האדם, מלהאמין שיש אלוהים אדיר המרשה שיקרו בעולמו דברים כגון אלה."
לשאול היקר
אינני מנסה להסביר (אלוקים לא צריך עורכי דין)אך מצאתי לנכון לכתוב לך ולהשתמש בסגנון בו השתמשת אתה.
איך ישנת בלילה אחרי שלמדת את הגמ' במסכת שבת בה נאמר כי בחורבן ביהמ"ק נהרגו הצדיקים תחילה.
איך לא כתבת בי' בטבת כי אתה קורא את הבורא לדין על שארע בימי השואה הנוראים.
ותחשוב לרגע, מדוע לא כתבת את הטור הנ"ל לאחר הרצח הנורא בישיבת "מרכז הרב" ודווקא עכשיו? אה?
ולעצם הענין.
לא ידידי, גם אני איני מבין, גם אני שואל,שאול היקר, אלא מאי?,הסגנון אח שלי! רק הסגנון. אפאס, לא מתאים כל כך.בודאי לא לך
אגב! שאלה זו אינה מקורית (אך טבעי הוא הדבר לאור ההיסוטריה רווית הדם של עמינו) והיא נשאלה בעבר ע"י הקאפו "פניקס" - אסיר פוליטי גרמני קומוניסט ואכזר. את השאלה הוא הפנה לרב צבי הירש מייזליש ע"ה בתוך קיטונו הצר בקדמת הבלוק באושוויץ-בירקנאו.
התשובה שענה לו פשוטה היתה ופשטותה האמיתית והנוקבת רלוונטית גם היום.
הוא ענה לו בערך כך:"לא כדאי לך לשאול יותר מידי שאלות על אלוקים, אלוקים אב רחמן הוא. כשרואה הוא אדם המתייסר בשאלות קשות לוקח הוא אותו אליו כדי להשיב לו יען כי ישנן תשובות שאינן יכולות להנתן בעולמינו הצר.
על כן עצתי לך. אם יש את נפשך לחיות שנים הרבה עצור בעד שאלותיך".
על פניו נראה כי אין בדבריו תשובה אלא "הרתעה" אמונתית קלאסית, אולם אם תתעמק בדבריו תמצא כי הוא מנסה להסביר מדוע אין אנו ראויים להקשות על הבורא (מותר אך לא ראויים) זאת משום שסגנון מעין זה יוצא מתוך הנחה כי אנו מסוגלים וראויים להכיל את כל ידיעת הבורא במוחינו וכבר אמר החכם "לו ידעתיו הייתיו" הרי שבקושיות אלו טמונה תפישה כי "אמרתי אלהים אתם" אך בהמשך הפסוק מצויה התשובה הנוקבת
"אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו"
ולכן "קומה אלקים שפטה הארץ"
אוהב אותך מאוד
אהרן
כחבדניק ואיש מאמין - הפוסט מגעיל ביותר. סגנון טינאייג'רי... ותו לא.
בין הדברים האמיצים שקראתי. דמעות של ממש עלו בעיני.
אח... לא נותר דבר דבר לעשות מלבד נשיכת שפתיים.
(כמו ששר גבריאל בלחסן: "זה הזמן, אלוהים, לדבר. זה הזמן, כי הזמן שלנו אוזל...")
הוסף רשומת תגובה