טור מופלא של גיא רולניק , עורך "דה מרקר", מסביר היום בעברית קלה להדיוטות את מהות הקטסטרופה הכלכלית שנחתה השבוע על השווקים בעולם. אני מסכים איתו בכל, למעט ההנחה במשפט הסיכום: לא שנה שנתיים של כאב, אלא הרבה יותר. ולא רק באמריקה, אלא בעולם כולו. אוי, כמה שאני שונא את הטון האפוקליפטי, אבל אין בררה וחייבים להגיד את האמת: בקרוב, הכישורים החשובים ביותר יהיו היכולת (והאדמה) לגדל את מזונך בעצמך. עד כדי כך.
כן, שלום. מי זה בבקשה?
כאן מלכה מהבנק.
כן, מלכה, מה שלומך?
האמת, לא טוב במיוחד. את יודעת שיש לך אצלנו מינוס מאוד-מאוד גדול - ואני מבקשת שתסגרי אותו.
מלכה, מה קרה עכשיו, מה חדש. יש לי תמיד מינוס גדול. אין בזה חידוש. את יודעת שבסוף אני תמיד מחזירה.
אז זהו, שלא. בדקתי והתברר שבעשר השנים האחרונות את רק מגדילה אותו בכל חודש.
מה אכפת לך אם אני מגדילה אותו, את יודעת שאין לי בעיה להחזיר. העסקים אצלנו במצב מצוין, כושר ההשתכרות שלי רק עולה כל הזמן.
אז זהו, שלא. בדקתי ואני רואה שבשנה האחרונה מצבך רק מידרדר.
עזבי, זה זמני, את ראית שבעשור האחרון יצאתי מכל משבר כזה. תני קצת זמן.
האמת, אין לנו כבר יותר סבלנות. אני מבקשת שתסגרי את המינוס.
נו טוב, אין בעיה. בשבוע הבא אני אביא לך את הכסף.
מאיפה תביאי?
תראי זה לא בדיוק כסף, אני אביא לך ניירות, ניירות ערך שמגובים בדירות שיש לי. נדל"ן מעולה.
תודה רבה, אבל יש לנו מספיק מניירות הערך האלה שלך. אני כבר לא יודעת מה הם שווים בדיוק. אם לא אכפת לך, תביאי כסף.
אז תני עוד שבוע, יהיה בסדר.
ואיך יהיה בסדר?
הסינים, הסינים אמורים להלוות לי כסף בשבוע הבא.
למה שהם ילוו לך כסף? הם לא יודעים שיש לך מינוס ענק אצלנו ובעוד כמה בנקים בעיר?
הם יודעים, אבל זה כדאי להם. כי בכסף שהם מלווים לי אני תמיד קונה אצלם סחורה.
לא נראה לי שהסידור הזה יימשך לעד עם הסינים. אני הבנתי שהם כבר מודעים למצבך.
אז תמיד אני יכולה ללכת לערבים, מהמפרץ.
תני לי לנחש - הם מלווים לך כסף ואת קונה עם הכסף שלהם נפט.
כן, משהו כזה.
ובאיזה מחיר? אני מבינה שמחיר הנפט קצת עלה בשנה האחרונה.
כן, אבל זה לא חשוב כי אני משלמת להם בדולרס - המטבע שאני מדפיסה כאן בבית, וככל שאני מדפיסה יותר דולרס - השווי שלהם יורד, כך שהמחיר האמיתי של הנפט לא ממש עולה בחודשים האחרונים. הוא רק עולה ב"כאילו".
אז את בטח מתכוונת להציע גם לי את הדולר’ס האלה?
לא, אין עלי כרגע דולרס כי הילדים לקחו הכל - היה חסר להם כסף בימים האחרונים - נאלצתי לשפוך עליהם הרבה דולרס. אבל יש לי ניירות ערך מגובים בדולרס, שנפרעים בעוד 20-30 שנה.
קיבלנו הנחייה מהסניף המרכזי לא לקחת ניירות ארוכים. בכלל - אנחנו כרגע מקבלים רק מזומן.
טוב, אז אני אדפיס הלילה דולרס ואקפוץ אליך מחר לבנק.
אם לא אכפת לך, כרגע אנחנו מעדיפים יורו או ין.
2. שיחת הטלפון הזאת בין אמריקה לבין מלכה מהבנק אינה כה דמיונית; לאחר שנים ארוכות שבהן ארה"ב, אזרחיה והמוסדות הפיננסיים שלה לוו עוד ועוד כסף - הגיע השבוע טלפון נחוש מהבנק, שדי, נגמר. הוא רוצה את הכסף בחזרה.
הראשונים לקבל טלפונים מהבנק היו לווי ה"סאבפריים" - ציבור אמריקאי שידוע כיום בכינוי "נינג'ות" (Ninja: ראשי תיבות של "אין משכורת, אין עבודה, אין נכסים") - אנשים שלא היו צריכים לקבל משכנתא, אבל מאחר ששורה של מתווכים פיננסיים יכלו לגזור קופון במזומן אם יארגנו להם משכנתא, הם אכן אירגנו אותה - ובמהירות עולה.
אחרי שהם קיבלו טלפונים נזעמים מהבנק, התחילה תגובת שרשרת: מוסדות פיננסיים שהעניקו את ההלוואות קיבלו בעצמם טלפונים שיחזירו את ההלוואות שעמן מימנו את מתן המשכנתאות; קרנות גידור שהשקיעו בהלוואות קיבלו טלפונים ונאלצו לזרוק את ניירות הערך מגובי המשכנתאות; ואז הממשלה האמריקאית התחילה לקבל טלפונים מכל המשקיעים שקנו את הדולרים שהיא הדפיסה בשנים האחרונות באמצעות הנפקת איגרות חוב דולריות.
רוב השחקנים האלה שקיבלו טלפונים - מיהרו לגייס הלוואות במקומות אחרים. חלק מהם, כמו כמה מהבנקים הגדולים בעולם שגייסו מימוני-חירום ממשקיעים מהמפרץ ומהמזרח הרחוק, נאלצו לעשות זאת תוך תשלום כבד.
ואז, לפני 10 ימים, כשהעצבנות בשווקים הפיננסיים הגיעה לשיא, התחילו הטלפונים לצלצל בבנק השקעות האמריקאי בר סטרנס. בנקים, קרנות גידור, חברות ביטוח ושאר שחקנים פיננסיים שעבדו עם הבנק במשך שנים הודיעו בנימוס למנהלי בר סטרנס, שאם זה לא קשה מדי - הם ישמחו אם בר יחזיר להם את הכסף שלהם, כי הם החליטו להעביר את העסקים שלהם למקום אחר.
העצבנות סביב בר סטרנס לא היתה מקרית. מכל הבנקים להשקעות בוול סטריט, בר אהב במיוחד שני דברים: שוקי משכנתאות ומנופי אשראי גדולים. אנשי בר פיתחו מקצועיות גדולה וחיבה לשוקי המשכנתאות בשנים האחרונות, ובאמצעות נטילת מנופי הלוואות גדולים במיוחד הם הצליחו לייצר לעצמם רווחיות גבוהה מהתחום הזה - מה שהיה הכרחי כדי להתמודד עם ארבעת הבנקים האמריקאים הגדולים להשקעות.
לפני כתשעה חודשים קרסו שתי קרנות גידור בניהול בר סטרנס שעסקו בשוק המשכנתאות; אבל רק בשבועות האחרונים התחילו הלקוחות וספקי האשראי של בר סטרנס להבין שייתכן כי קריסת שוקי המשכנתאות תהרוס לבר סטרנס חלק ניכר מהמודל העסקי שעליו ביסס את רווחיו בשנים האחרונות.
בתחילת השבוע שעבר התחילה הנהלת בר סטרנס לקבל טלפונים מעיתונאים בוול סטריט, ששמעו כי לקוחות של הבנק מפסיקים לעבוד אתו. הנהלת הבנק דחתה בבוז את השמועות: מדובר בבנק בן 85 שנה עם הון עצמי של מיליארדי דולרים, הידוע במחלקות המצוינות שלו להערכת סיכונים.
אבל ביום חמישי שעבר, אחר הצהריים, כשהטלפונים של לקוחות גדולים לא הפסיקו לצלצל, הבין מנכ"ל בר סטרנס שעוד רגע נגמר לו הכסף.
למחרת, יום שישי ב-5 בבוקר, נערכה שיחת ועידה היסטורית: על קו הטלפון היו נגיד הבנק המרכזי האמריקאי בן ברננקי, נגיד הבנק המרכזי של ניו יורק טימוטי גיית'נר, שר האוצר האמריקאי הנרי פולסון וסגנו רוברט סטיל. אחרי שעתיים החליטו הארבעה שאין להם ברירה: הבנק המרכזי יעמיד לבר סטרנס הלוואות כדי למנוע את קריסתו. פולסון, כך דיווח ה"וול סטריט ג'ורנל", הרים טלפון לנשיא ג'ורג' בוש ודיווח לו על ההחלטה.
את הזרמת הכסף לבר סטרנס ביצע הפדרל ריזרב דרך הבנק ג'י.פי מורגן. אבל זהות הצינור לא באמת חשובה. ההחלטה של הבנק המרכזי להזרים כסף לבנק השקעות כדי למנוע את התמוטטותו היא סטייה חדה מכל העקרונות הבסיסיים ביותר של הבנק המרכזי האמריקאי ואולי של השלטון האמריקאי בכלל.
כללי השוק החופשי האמריקאי קובעים שלעסקים כושלים צריך לתת ליפול, להימכר, להתמזג - כי אם השלטון יתערב, אז חברות, מוסדות ומנהלים ינהגו תמיד בחוסר אחריות - כי הם יידעו שבסוף היום, הם תמיד יקבלו גיבוי מהממשלה. לפי עקרונות השוק החופשי, עסקים כושלים צריכים ליפול כי הכושלים צריכים למות ולפנות את מקומם למצליחים. אם אין שכר ועונש - אין כלכלה תחרותית.
אבל האמון של ברננקי, פולסון ורבים מקברניטי הכלכלה האמריקאית ביכולת השווקים בוול סטריט לפתור בעצמם את בעיותיהם - נשחק במהירות בחודשים האחרונים. חלקים גדולים מהמערכת הפיננסית האמריקאית נראים כיום כ"כשל שוק" אחד גדול.
החילוץ של בר סטרנס לא הגיע בהפתעה; בשבועות האחרונים החל הבנק המרכזי האמריקאי להתערב באגרסיוויות בשווקים בשורה של דרכים שרק לפני חצי שנה נראו בלתי אפשריות: כך למשל הודיע הבנק המרכזי שהוא מוכן לרכוש מהבנקים איגרות חוב המגובות במשכנתאות בהיקף של מאות מיליארדי דולרים - אף שאיש לא יודע בוודאות מה שווין האמיתי, וכמה מהן ייפרעו בסופו של דבר.
המהירות שבה נגיד הבנק ושר האוצר החליטו לזרוק לעזאזל את כל העקרונות הכלכליים שלהם ולהציל את בנק ההשקעות, משקפת את הפחד הנוראי שלהם מתגובת שרשרת קיצונית במקרה של קריסת הבנק.
הצעד הקיצוני מעיד על המצב הקיצוני שבו נמצאת המערכת הפיננסית האמריקאית, על הקושי האדיר של כל השחקנים להעריך את הסיכונים הטמונים בכל המכשירים הפיננסיים המתוחכמים בהיקף של טריליוני דולרים שהתפרצו בשנים האחרונות, ועל אובדן האמון של שחקנים רבים במערכת.
אבל לא רק כללי המשחק בוול סטריט ובשווקים הפיננסיים עשויים להיכתב מחדש - גם ההיסטוריה של השנים האחרונות בכלכלה האמריקאית והגלובלית עשויה להיכתב מחדש.
בעשור האחרון הצליחה הכלכלה האמריקאית, שוב ושוב, להוכיח חוסן אדיר לנוכח כל המשברים. אבל עכשיו נראה שמי שהזהיר שכל משבר נפתר למעשה באמצעות יצירת משבר חדש; שכל בועה שהתפוצצה טופלה באמצעות יצירת בועה חדשה - עלול למצוא את עצמו צודק, על אף שעכשיו היה מעדיף למצוא עצמו טועה.
בכל העולם ישאלו בימים הקרובים מה הפתרון למשבר האמריקאי, מה יעצור את הכאב המתגבר. התשובה, לצערנו, היא שהפתרון היחיד לכאב - הוא הכאב עצמו. שנה, שנתיים של כאב, שממנו הצליחו האמריקאים והכלכלות שהם הניעו להתחמק במשך שנים ארוכות.
