קדחת אותו האיש

הלילה חל יום אידם של הגויים. יום הולדתו של יהודי שעורר נגדו כל כך הרבה קפידה מאחיו-לשעבר שאפילו את שמו אין הם מזכירים במפורש. שנה ופרש והקים לו דת חדשה. אבל זה היה מזמן, ובינתיים אמריקה מתכנסת לישורת האחרונה של שופינג, בשעות האחרונות שלפני חג המולד (אגב, האות ש' במלה כריסמס היא קיצור של "שופינג"). ובכן, גם אני נסעתי לשופינג עם לוי, בני הצעיר. יחדיו לוולמרט שמנו פעמינו, לקנות מכונת תספורת.

חוץ מפוסטרים של אולמרט (- יש להם חומרי אריזה עמידים יותר -) תוכלו, כנראה, למצוא בוולמרט הכל. מה שאתם מחפשים ובעיקר מה שלא. אהרל'ה בכר, שהיה לפני שנים בעל הטור הכי משפיע בעתונות הישראלית, כתב פעם, בשבתו כשליח ידיעות אחרונות לניו-יורק, משפט יפה: "אמריקה מאמינה בכל שגעון - בתנאי שיש לו כרטיס אשראי".

ואני מוסיף: ובתנאי שהוא מיוצר בסין.
והרי הכל מיוצר שם (בעיקר החוב הלאומי האמריקאי).

על מכונת התספורת היחידה שמצאנו מתוצרת ארה"ב היה כתוב: מייד אין יו-אס-איי, ובאותיות קטנות יותר - מחומרי גלם מיובאים. והיא היתה יקרה בחמישה דולר מכל האחרות.

למה אני מספר לכם את כל הטריוויה הזאת? בשבוע שעבר נסענו לאחת מחנויות הרשת הגדולות ביותר של רהיטי לוין (שום קשר לגבאי ביהכנ"ס חב"ד ברחובות, לצערו) כדי לקנות ספה. לרשת 13 סניפים בשתי מדינות, ואינוונטר רהיטים-מיוצרים-מקומית מרשים ביותר שמפיל אותך מהכסא (באופן מטאפורי, כמובן).

כשהגענו למגרש החניה הענק העוטף את אולם התצוגה חשבנו שהחנות סגורה לרגל החגים. היו בו אולי ארבע מכוניות - שלוש מהן של המוכרנים בחנות (אני כמובן מגזים - כל הארבע היו שלהם). זה היה מראה עגום למדי, מפני שבאותה שעה היו מגרשי החניה סביב רשתות היבוא (וולמרט, בעיקר) מפוצצים בקונים.

זה סימן מבשר רעות לכלכלה האמריקאית. כמעט שאין קונים לתוצרת אמריקה, מהסיבה הפשוטה שכמעט אין תוצרת לאמריקה. ואם יש - היא יקרה. בעצם, לא שהיא יקרה מדי - כח העבודה הזול-להחריד בסין הרג את התחרות. אמריקה - וסליחה אם אני נשמע כמו סטף ורטהיימר - צורכת הרבה יותר משהיא מייצרת. זו אחת הסיבות שהגרעון המסחרי הלאומי של ארה"ב כל כך גדול, שהוא פוער חור בעומק 30 אלף דולר בכיס של כל אזרח אמריקאי. זה מראה לאן הרוח נושבת בכלכלה העולמית וזה מסמן את תחילת שקיעתה של האימפריה הגדולה של המאה ה-20. יתכן שזה יקח עוד הרבה זמן, אבל זה הכיוון הוודאי. תתחילו ללמד מנדרינית בבתי-הספר בארץ, כי האנגלית הולכת ומאבדת מחשיבותה.

אז אם אתם במקרה בארה"ב בלילה הזה ואתם נתקלים פתאום במשפחות חרדיות משחקות באולינג, שחמט או דוקים, תדעו שהכל לשם שמיים. הלילה הוא "ניטל נאכט", שבו יש "ביטול תורה" במפגיע ואין לומדים תורה משקיעת החמה ועד חצות הלילה, על מנת שלא להוסיף חיות ב"אותו האיש".

שיהיה להם מערי קרעצמאח. ושהיא תיתקע להם בגרון.