נכנס לסופרמרקט לקנות עופות לשבת.
שואלת הזבנית: כן אדון בבקשה?
- תשע כרעיים, תודה.
- להפריד? לנקות?
- אין צורך, תודה.
- איזה מתוק אתה, תבוא כל יום.
רק בישראל.
מחכה בקופת אקספרס לחשבון. יש לי בעגלה אולי חמישה פריטים. לפני בתור, בחורצ'יק בכיפה סרוגה. עם חבילה גדולה של נייר טואלט ושתי שקיות ניילון.
- כמה זה?
- 89 שקל ו-80 אגורות.
הבחורצ'יק שולף פנקס צ'קים.
- שני הטלפונים שעל הצ'ק, שואלת הקופאית רוזטה, זה טלפונים שעובדים?.
- כן, כך הבחורצ'יק, זה של הישיבה בבאר-שבע.
- רגע, נדרכת הקופאית, מבאר-שבע? אנחנו לא יכולים לקבל צ'ק מבאר-שבע. תן לי, אני יקרא לאחראית משמרת.
מגיעה האחראית משמרת. אנחנו לא יכולים לקבל צ'ק מבאר-שבע.
- למה, קובל הבחורצ'יק, אחותי קנתה פה לפני שבועיים ולא עשיתם בעיות.
- טוב, מתרצית האחראית, תקבלי את זה ותכתבי באישור ליאור.
לא מסתדר לו לבחורצ'יק משהו עם הצ'ק.
- אתה לא יודע לכתוב צ'ק? מתעניינת רוזטה.
- יודע, בערך.
- תביא, אני ירשום לך.
רבע שעה חיכיתי בקופת אקספרס ועכשיו תורי. מניח על המשטח שתי שקיות שהקמח כבר מתחיל לקלוח מתוכן בהתמדה כמו האויר מממשלת נתניהו. על השקיות חותמת של בד"צ העדה החרדית ואזהרה: יש לנפות לפני השימוש. אם יש הכשר בד"צ, למה צריך לנפות? בגלל התולעים. אז על מה נותן הבד"צ הכשר? שהקמח לא נחלב בשבת?
אי אפשר לשקוע במחשבות עמוקות מדי, רוזטה מחזירה אותי אל קרקע המציאות.
- כרטיס מועדון יש?
- לא.
- למה לא?
- אני לא מפה.
- אה, הבנתי. מאיפה אתה?
- מבאר-שבע.
רק בישראל.
מגלגל את העגלה החוצה, נכנס למכונית ומתחיל לנסוע. ביציאה מהחניון עומדת ניידת עם הפנים אלי. שוטר אחד בחוץ רושם דו"ח. השוטר השני, או שהוא בכיר יותר או שהוא מעדיף מזגן (סביר ששניהם), יושב לו בניידת ומסתכל לי בעיניים חולף מולו, לא חגור. אני רואה את ידו מושטת קדימה ואחרי רגע מהדהד משהו במערכת הכריזה. אני לא טורח לשמוע מה. אני, שגם יש לי רשיון אמריקאי וגם תמיד חלמתי לעשות את זה, מכביד קצת את הרגל על הגז וממשיך לנסוע קדימה. כדי לצאת למרדף אחרי, הניידת צריכה לעשות פניית פרסה מסובכת אבל זה החלק הקל. הם גם יצטרכו להסביר לי מה עשיתי. באנגלית.
2 תגובות:
שאול ממשיך כתמיד בכתיבה שנונה ושובבית .
אולי כבודו נשאר כאן קצת יותר ?
כבודו יישאר קצת יותר אם יואיל כבודך להזיז את ראש השנה בכמה ימים. אהלן אמנון.
הוסף רשומת תגובה