יום שישי, 28 בנובמבר 2008

אלוקים שלי, רציתי שתדע


הרבה זמן אני שומר את זה בבטן, אלא שעכשיו כלו כל הקצים. בשנה שעברה, אחרי הפיגוע הנורא שבו איבדו את חייהם על הגמרות תלמידי ישיבת מרכז הרב בירושלים, חשבתי שיהיה בי האומץ לנסח את הדברים האלה אבל השתפנתי, כרגיל.

אתה אלוקים אתה? תתבייש לך.

אני יודע, אני מסתכן בכך שמחר יעיפו את הילדים מהישיבה ומביה"ס, שלא לדבר על אסונות גדולים יותר ברמה האישית, מחלות ותאונות כיד הדמיון הטובה עלייך. אבל לא אכפת. האמת צריכה להאמר, והיא - אלוקים, תתפטר. או שתעשה בדק בית אצלך.

שני ילדים צעירים, למען השם. הם יצאו להודו - בשביל מה? לבלות? לעשות שאנטי? לסחור בנדל"ן? הם יצאו בשמך כדי לקרב אליך יהודים שהצלחת, בהתנהלות האלוקית השלומיאלית שלך במשך הדורות, להרחיק ממך ביושר. הם עזבו משפחה תומכת וסביבה בטוחה ומוגנת בשביל מה? הבה נקרא לתינוק בשמו: בשביל להיות בייבי סיטרים וטבחים ומבשלים ומגישים ועובדים סוציאליים ליהודים - חלקם מבולבלים ואובדים - שמצאו עצמם תקועים בנסיבות שונות במזרח הרחוק. וככה אתה מתנהג? תתבייש לך. אלוקים לא נורמאלי אתה.

ילד בן שנתיים. היום הולדת שלו חל ביום היארצייט של הוריו. שני הורים איבד והוא בן שנתיים. הייתכן הגיון מעוות מזה? והשם הזה, משה... אתה כל כך שקוף.

נמאס לנו, אלוקים. אתה מתגלה יותר ויותר בתור האלוקים הפנקסני של אמנון יצחק ולא האלוקים הנאור והרחום והמעלים עין שהעדפנו לצייר לעצמנו. לא מתאים לנו אלוקים כזה, מצטער.

מתחת את החבל יותר מדי ועכשיו הוא מתחיל להיפרם. אשמתך. אכפת לך מאתנו בכלל? אתה שומע? הלו? הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. מה קרה לך? נרדמת בשמירה? איזה תרוץ יש לך הפעם? גלגול נשמות? חיסול חובות מהעבר? לא קונים את זה יותר. רוצים אלוקים נאור יותר ומחונך יותר. לא אלוקים עם בעיות תקשורת שמתקשה להסביר את עצמו. נמאס לנו מול שתיקת האלוקים המתמשכת שלך. אתה יודע מה? לא שתיקה, זה רק שאתה מדבר בשפה אחרת מזו שאנו מכווננים לשמוע ולקלוט ולהבין. אז תתחיל כבר לדבר בשפה שלנו. נמאס לנו לנסות להצדיק אותך ואת דינך שהגיונו עלום מאתנו. אנחנו מצדיקים את הדין למען הפרוטוקול אבל פינו ולבנו אינם שווים. הייתכן שמאסת בעמך? אני לא רוצה להיתפס לסעיפים הקטנים אבל נראה לי שאתה מפר בריתות סדרתי. חשבון ארוך פתוח בינינו, אלוקים, ואתה באוברדראפט גדול.

כבר לא מבין כמעט כלום. שליחי מצווה אינם ניזוקים? באמת. לבלות הם נסעו בהודו? אז או שהמוסכמה הזאת ש"שליחי מצווה אינם ניזוקים" פשוט לא נכונה (ומי יודע כמה אמיתות אינן נכונות עוד בעקבותיה), או שהם לא היו שם לדבר מצווה, ההולצברגים האלה, שכבר התעללת בהם פעם אחת כשלקחת את בנם בכורם מנדי בגיל שלוש. אולי אין בכלל מצווה כזאת, אהבת ישראל, ואולי היא לא כוללת את המשמרת במקומות אליהם בורחים ישראלים מעצמם? בורחים? בעיה שלהם. למה היו ההולצברגים צריכים למות כאשר הם מקרבים יהודים אחרים אליך? אתה לא מוצא בזה איזה פגם אסתטי, אלוקים? מה, לא אכפת לך? חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?

אנחנו נמשיך למלא את חלקנו בהסכם איתך כי אין לנו בררה, התחייבנו. אנחנו אנשים שאצלם מלה זה מלה. כשרות נמשיך לשמור למרות שאחרים משלמים חצי מחיר כדי לאכול. שבת נמשיך לשמור ותפילין נמשיך להניח ותפילות ארוכות מדי בנוסח שאבד עליו הכלח נמשיך לומר, כי את חלקנו בחוזה אנו נמשיך לקיים גם אם אתה שברת מזמן את כללי המשחק. ולסנהדרין נחכה כדי שיישנו כאן דברים שממש כבר עולים לנו על העצבים. אבל, בינינו, אתה הוא מפר החוזה הסדרתי. חשבת שתצא מזה אבל לא שכחנו לך את השואה ואת הפוגרומים ואת כל הטינופת הזו ששתלת בעולמך כדי שננקה אותה בעצמנו. כבד עלינו העניין.

שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד... ואולי זאת הבעיה, שאחד ויחיד אתה בעולמך ואין מי יאמר לך מה תעשה ואין מי יאמר לך מה תפעל. אולי, אם היה עוד ה' אחד לצדך היה קורא לך לסדר ומעמיד אותך במקומך, אלוקים קטנוני שכמוך.



11 תגובות:

Unknown אמר/ה...

שאול, כבד...קשה וכואב. אינני דתיה, ואני כואבת אובדן של כל ישראלי, לא רק חבד"ניקים ובני ישיבה, כי אני באמת לא מאמינה שרק הם הטובים והעוזרים והנותנים מעצמם, יש עוד, לא דתיים, והכאב שלך עבר את הקו האדום בגללם, לא בגלל איזה חייל צעיר שיצא להגן על ארצו בלי מרכאות, או סתם מטייל אחר או עובד שגרירות חילוני. הזדהיתי לחלוטין עם הכאב שלך, ברמה האנושית- זוג צעיר שאיבד את בנו, ונרצח באכזריות...מקווה שהדיאלוג שלך עם ה' אכן לא יפגע בך בשום אופן ואנשים קיצוניים יוכלו לקבל את העובדה שמותר גם לפקפק ולערער בדרך לגיטימית.

אנונימי אמר/ה...

שאול ,הכרתי ועבדתי עם הולצברג הי"ד 4 שנים, הוא היה החבר הכי טוב שלי בהודו ואני מבין את הכאב הנורא שלך...ואני בטוח שאתה יודע ומכיר את כל ההסברים האפשריים ובכל זאת נמאס לך וקשה לך עם זה , כמו לכולנו.
אני הייתי מפנה ומתמרן את כל הכאב לזעקה שמסתכמת
בשתי מילים- עד מתייייייייי !!!!!!!
עד מתי ה', עד מתי לגלות הזאת
ואל לנו להשאר בזאת אלא לצמוח ולא לוותר

גיא אפרים

שאול אמר/ה...

גיא היקר,

זה בדיוק מה שעשיתי: צעקתי "עד מתי" באותיות שלי. כשצועקים בדיוק שוויצרי לפי הנוסח שמישהו אחר קבע זה לא באמת בא מבפנים.

אני יודע על הקשר שלך עם ההולצברגים, לכן הזמנתי אותך לקרוא מה שכתבתי כאן.

ארץ אל תכסי דמם.

אנונימי אמר/ה...

אין בעולם אדם או כל גורם כל שהוא שמחליט מי יחיה או מי ימות, מי אדם טוב ומי רשע.

אלו שנהרגו בבומבי נהרגו בגלל שהמחבלים החליטו להרוג אותם.

אין שום משמעות לכעוס על "אלוהים" משום שא לא קיים, הוא המצאה של גופים דתיים אשר מצאו דרך להשתלת על חייהם של אחרים, על דרך חייהם, ועל כספם.

אנונימי אמר/ה...

הכעס שלך נכון ומוצדק ומוזר הדבר שדווקא מפיו של אדם שומר מצוות באים דברים קשים אלה שמעתי לא מזמן מפיו של חילוני גמור - אבי, ביום כיפור שאמר: "אם יש אלוהים הוא אלוהים שאחראי ליותר מידי אסונות, רציחות עם, ועוד כהנה וכהנה פשעים נגד העם הנבחר שלו ונגד האנושות בכלל. ואם להיות עם נבחר זה אומר להפגע, להיות מושפל,ולהרצח שוב ושוב נשים ילדים טף וזקנים, אני איני בוחר בו.
אני מעדיף להאמין באופיו הרע של האדם, מלהאמין שיש אלוהים אדיר המרשה שיקרו בעולמו דברים כגון אלה."

אנונימי אמר/ה...

לשאול היקר
אינני מנסה להסביר (אלוקים לא צריך עורכי דין)אך מצאתי לנכון לכתוב לך ולהשתמש בסגנון בו השתמשת אתה.

איך ישנת בלילה אחרי שלמדת את הגמ' במסכת שבת בה נאמר כי בחורבן ביהמ"ק נהרגו הצדיקים תחילה.

איך לא כתבת בי' בטבת כי אתה קורא את הבורא לדין על שארע בימי השואה הנוראים.

ותחשוב לרגע, מדוע לא כתבת את הטור הנ"ל לאחר הרצח הנורא בישיבת "מרכז הרב" ודווקא עכשיו? אה?

ולעצם הענין.
לא ידידי, גם אני איני מבין, גם אני שואל,שאול היקר, אלא מאי?,הסגנון אח שלי! רק הסגנון. אפאס, לא מתאים כל כך.בודאי לא לך

אגב! שאלה זו אינה מקורית (אך טבעי הוא הדבר לאור ההיסוטריה רווית הדם של עמינו) והיא נשאלה בעבר ע"י הקאפו "פניקס" - אסיר פוליטי גרמני קומוניסט ואכזר. את השאלה הוא הפנה לרב צבי הירש מייזליש ע"ה בתוך קיטונו הצר בקדמת הבלוק באושוויץ-בירקנאו.

התשובה שענה לו פשוטה היתה ופשטותה האמיתית והנוקבת רלוונטית גם היום.

הוא ענה לו בערך כך:"לא כדאי לך לשאול יותר מידי שאלות על אלוקים, אלוקים אב רחמן הוא. כשרואה הוא אדם המתייסר בשאלות קשות לוקח הוא אותו אליו כדי להשיב לו יען כי ישנן תשובות שאינן יכולות להנתן בעולמינו הצר.

על כן עצתי לך. אם יש את נפשך לחיות שנים הרבה עצור בעד שאלותיך".

על פניו נראה כי אין בדבריו תשובה אלא "הרתעה" אמונתית קלאסית, אולם אם תתעמק בדבריו תמצא כי הוא מנסה להסביר מדוע אין אנו ראויים להקשות על הבורא (מותר אך לא ראויים) זאת משום שסגנון מעין זה יוצא מתוך הנחה כי אנו מסוגלים וראויים להכיל את כל ידיעת הבורא במוחינו וכבר אמר החכם "לו ידעתיו הייתיו" הרי שבקושיות אלו טמונה תפישה כי "אמרתי אלהים אתם" אך בהמשך הפסוק מצויה התשובה הנוקבת
"אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו"
ולכן "קומה אלקים שפטה הארץ"

אוהב אותך מאוד
אהרן

אנונימי אמר/ה...

כחבדניק ואיש מאמין - הפוסט מגעיל ביותר. סגנון טינאייג'רי... ותו לא.

אנונימי אמר/ה...

בין הדברים האמיצים שקראתי. דמעות של ממש עלו בעיני.
אח... לא נותר דבר דבר לעשות מלבד נשיכת שפתיים.
(כמו ששר גבריאל בלחסן: "זה הזמן, אלוהים, לדבר. זה הזמן, כי הזמן שלנו אוזל...")

אנונימי אמר/ה...

שאול יקר
כתבת מקירות לבך,ובדמך חתמת את הכתבה הזו.אין ספק שמאורעות קשים צריכים לעורר את כולנו,כל אחד בדרכו הוא.
אולם לצערי נדמה לי שאתה מידי סומך על אינטיליגנציית הקוראים,שישמעו את זעקת הלב שלך מעבר לדברים...ובשונה מכל מאמריך שבהם הנגלה רב על הנסתר...המאמר הזה עמוק מידי,ואם תתבונן בתגובות קוראיך הנאמנים תסיק כי רובם המכריע כלל לא ירד לסוף דעתך העמוקה,והתייחס לדברים כפשוטם... למרבה צערי,ואני מניחה שגם לצערך,כי כעומק המאמר הזה-אני מניחה שהייתה גם עומק מטרתו,ולא כך היא...
ומהיות שמאמריך מפורסמים בבלוג ציבורי ולא במחברת הרשומות האישית שלך,ומביעים כוון ברור וחד משמעי של אדם עם אמונה עמוקה,נראה לי שבתוצאה הסופית החמצת את המטרה שלשמה הוא נכתב,ולא רק שלא הביא לחיזוק ,אלא נראה שגם להיפך...אני באופן אישי הייתי ממליצה לך לשקול בשנית את השארתו על גבי דפי הבלוג,ולהמיר זאת במשלוח לאנשים ספציפיים שאתה חושב שירדו לסוף דעתך,אחרת יש כאן החמצה עצומה,ורב הנזק על התועלת...
אם לא כיוונתי לדעתך,ובכל אופן התכוונת לעורר את הפרובוקציה הזו והסערה סביבו-אז בזה דווקא הצלחת,וראה את דברי מבוטלים.
המשך לכתוב בדרכך המקורית והייחודית!
ובכל אופן לא לשכוח שלא אתה היושב מהצד השני של המסך...מה לעשות,כשאלוקים חילק את השכל,לא כולנו עמדנו במשבצת שלך...
המון בהצלחה! אנונימית

שאול אמר/ה...

חוזר בי מכל מה שכתבתי בפוסט הזה.

השתכנעתי, אחרי לימוד מעמיק בתורת בעל הסולם בבית המדרש של הרב אדם סיני, שהקב"ה טוב ומיטיב וכיוון שכך, בהגיון פשוט וחזק כברזל, לא יתכן שייצא ממנו כל דבר רע.

בהזדמנות זו אני גם נסוג באלגנטיות מיומרתי הנפסדת לנהל את העולם טוב יותר ממי שבראו.

ומודה ועוזב ירוחם.

מיוחדת אמר/ה...

מוטב מאוחר מאשר לעולם לא...
משמח מאוד שיש לך האומץ להודות בטעות.אני באופן אישי מעריכה אנשים עם אומץ והעזה,כמו אלו הבאים לידי ביטוי בכתיבה שלך.ועוד יותר אם יש להם את אותו האומץ לקחת אחריות ולהודות בטעותם.
ואולם כידוע לך יש בתשובה כמה שלבים,"ומודה ו ע ו ז ב -ירוחם".,ואחרי ההכרה ,החרטה והוידוי-באים עזיבת החטא,וקבלה לעתיד.
ואם אכן זכית להארה משמיים שטעית,מן הראוי להסיר את המאמר מהבלוג.שכן רב קוראיך קוראים את מאמריך החשובים,ולא את תגובות הקוראים....
ובנימה אישית-גם אני מוכנה לסלוח לאנשים שעושים תשובה שלמה...אם היא שלמה.
מקווה שיהיה לך את האומץ לסיים את התהליך בו החלת עד הסוף---
בהצלחה!