כך אשתלט על העולם (תוכנית פעולה וסטטיסטיקה)

בעוד אתם נמים לכם בשקט את שנתכם, הולכת וקורמת עור וגידים תוכניתי הגדולה. גם צעד גרנדיוזי ככיבוש העולם מתחיל בפסיעה קטנה יותר, כמו פתיחת בלוג.

חייו של בלוגר, כידוע, אינם חיים אם אין לו תחת היד סטטיסטיקה מדוקדקת מי ביקר בבלוג, כמה זמן התעכב בכל עמוד, באיזו מערכת הפעלה הוא משתמש, מי שלח אותו אלי, היכן הוא גר וכדומה. אין לזה שום קשר לאגו; סדר פשוט צריך שיהיה.

גייסתי, איפוא, את גוגל אנליטיקס לשרותי והחל מה-2 בינואר (שזה חודשיים אחרי הולדת הבלוג בכלל) היא עובדת בשבילי. אני אולי לא סופר אתכם, קוראים נכבדים, אבל גוגל אנליטיקס כן. בפוסט זה אשתף אתכם בכמה פרטים מעניינים. זכרו היכן קראתם אותם לראשונה.

במצטבר, ביקרו בבלוג המצויין הזה לא פחות מ-220 מבקרים יחודיים. הפרישה הגלובלית מרתקת והנה היא לפניכם (לא חייבים לקרוא אותה בטון של הצבעת האו"ם על כינון מדינת ישראל, אבל אם מתעקשים - זה בסדר, מבחינתי):

יונייטד סטטס - 105. ללא ספק, המקום הנאור בעולם בו זוכה הבלוג שלי להכרה הראויה לו. הביקורים נעשים מחוף לחוף: מניו-יורק שבמזרח, עבור בפנסילווניה שבצפון מזרח, בקר בוויסקונסין (הי תמר!) וכלה בקליפורניה שבחוף המערבי (חשבתי שיוסי רייצ'יק לא יודע להפעיל מחשב). הזמן הממוצע שקוראי הצפון-אמריקאיים מתעכבים בבלוג עומד על 6:28 דקות. לסיכום: אילו הייתי מתחיל לעקוב אחר הסטטיסטיקה כמה חודשים מוקדם יותר, ייתכן שהייתי מגייס די תרומות להתמודד בפריימריס של המפלגה הדמוקרטית (או הרפובליקאית) על הנשיאות.

איזראל - 105. שלא במפתיע, עוד ועוד אנשים נוטשים את העתונות המסורתית (ידיעות, מעריב ו"אלגמיינר זשורנאל") כשהם נשבים בקסמי כתיבתי. זו מגמת עומק מרעננת וראוי להקצות משאבים וחוקרים כדי להתחקות אחר מקורותיה. מפתיעה לא פחות היא הפריסה הפנים-ארצית: 69 קוראים מבאר-שבע (אני מה יש לי בבאר-שבע? חבר'ה, אתם בטוחים שהגעתם למקום הנכון?), 20 בפתח-תקווה, תשעה ממקום בלתי מזוהה (נראה שהבת-ימים עדיין מתביישים להזדהות), 5 מחיפה (צביק'ה - לא עברת לגינוסר עדיין?), אחד בראש-העין (בוודאי סוכן שתול של המתחרים) ואחד בבית-שמש (רוני אשכנזי - הבטחת לא להכניס מחשב הביתה!) את רחובות אני לא מזכיר בכוונה. שבתאי כבר לא נחשב - הוא ממילא רק מחפש כל הזמן לינקים לסרטים שאפשר להוריד באימיול.

רגע, עוד לא גמרנו עם אסיה: יש לנו שלושה ביקורים מטביליסי (לא אנקוב בשמות - אני לא פסיכי להסתבך עם גרוזינים - אבל שמחתי לראות שהצלחת להתקין מערכת הפעלה לאופרד על המקינטוש שלך, שרה).

כתבינו הפרושים ברחבי אירופה כבר ערוכים לקבל את השידור: בריסל שבבלגיה 4 ביקורים (חבר'ה תהיו רציניים, אין לי תקציב לקנות מכם רבע יהלום). הממלכה הבריטית שלחה בינתיים נציג אחד מסטרטפורד און אבוק (אבי מלר? בביקור מולדת?) אוהד אחד יש לי עד כה בנאנסי שבצרפת (ניקולא, בחייך, חנקת לי את התיבת דואר - תפסיק להפציץ אותי עם תמונות מהחתונה שלך, ממילא הן ממלאות את כל העתונים).

הגרמנים הפסיקו לסמפט אותי כבר במלחמת העולם השניה, וגם אני מצדי לא חסיד גדול של האומה הגרמנית לדורותיה (למעט, כמובן, חותנתי המיתולוגית, האהודה עלי במיוחד). על-כן, בצער מסוים, אני מוכן לוותר מראש ובדיעבד על הקורא המוזר שנמצא לי בברלין. קישטא! ראוס! ראוס!!!

גוגל אנליטיקס אינה מספקת, כמובן, פילוחים סטטיסטיים על רמת ההשכלה של גולשי, אבל עם קצת שכל ישר וקורטוב מידע-פנימי לא תהיה זו הנחת עבודה מופרכת מדי להניח שמדובר בקהל אינטליגנטי מעל הממוצע, בעל מחשבה עצמאית וחוש ביקורת מפותח, השייך למעגל סוציו-אקונומי גבוה, שפשוט לא מסוגל להתחיל את היום שלו בלי כוס קפה לוואצה ולבדוק מה התחדש בבלוג זמן שאול. מה מאפיין אתכם, 220 קוראי? אני מניח שחלק גדול מכם מעוניין לקרוא את מה שיש לי לומר על הבחירות לנשיאות כאן, אבל תודו שרובכם פשוט מעוניינים לשמור את כל הערוצים פתוחים למקרה שתבקשו ממני לשלוח עבורכם לארץ פלזמה בלי מכס.

כך או אחרת, לקהל הנפלא והמסור הזה, המייצג נאמנה את האנשים החושבים בתבל על כל יבשותיה (אם כי, יש עדיין על מה לעבוד בנושא אוסטרליה ודרום אמריקה - סוכני מכירות צרו קשר כאן), לקהל האליטיסטי (והמתרחב) הזה אומר רק דבר אחד:

א) תודה רבה, ו-

ב) למה, לעזאזל, אתם לא מגיבים על הטורים במקום המיועד להם? אה?! בצד שמאל, למטה, בתחתית כל פוסט, ישנו אייקון (אכן, קטנטן, אבל זה לא אני קבעתי) שאם לוחצים עליו אפשר לספק פידבק מיידי למען הדורות הבאים, ואם לא לוחצים הרי גורמים לו לכותב לגרד בפדחתו ולהרהר ברצינות אם כל העסק שווה לו מלכתחילה.

ניקולא סרקוזי (מימין). די עם הדואר!

סרגיי ולארי, מייסדי גוגל. תודה על האנליטיקס, חבריא. שבוע הבא אצלכם במשרד, כרגיל?

ריבוי הקוראים בבירת הנגב מטיל צל כבד על טוהר המידות של עורכי הסקר.