יום רביעי, 28 בנובמבר 2007

אוטו-אמנסיפציה, או: למצוא מכונית זה לא הולך ברגל

זהו. על אף כל הסיסמאות הירוקות (המוצדקות), אי אפשר לסבול עוד. למרות שהכל זמין ונגיש ונוח ובמרחק הליכה, קשה לסחוב כל יום סלי מזון הביתה על עגלות של ג'יאנט איגל. זה נורא מסורבל, וזה מזמין מבטים תמהים של אזרחים אמריקאיים תקניים המציצים אליך מעבר לחלון המוגף במכונית. הם בוודאי מצקצקים בלשונם על כך שפיטסבורג הופכת להיות מדינת עולם שלישי המאוכלסת ביותר מדי מהגרים.

"לאמריקה יש בעיה", אמר לפני שנתיים דבליו בוש בנאום השנתי לאומה - "אמריקה מכורה לבנזין".

זה נכון (אמריקה צורכת בכל יום 20 מליון חביות נפט - רבע מתפוקת הנפט העולמית!) אבל מצד שני, גם לנו יש בעיה. אין לנו אוטו.

כך שיצאנו לחפש. באינטרנט, כמובן.

אתמול, בבנק, נתן לנו הפקיד עצה טובה: אם אתם רוצים לקנות מכונית מסוחר מכוניות, בקשו שיביא אותה אליכם הביתה.

ביקשנו והוא אכן בא. אד הגיע עם שברולט וונצ'ר חמודה מודל 2002, שהוסיפה בין לילה 15 אלף מייל לאודומטר שלה (אמר 75 אלף, התברר ש-90). חוצמזה, הדלת האחרונה שנסגרת בהגפה - לא נעצרת על המגרעת, כפי שצריך להיות, אלא נותרת ספק פתוחה ספק סגורה. מסוכן מדי (למרות שאני יכול לחשוב על כמה מועמדים שיכולתי להושיב שם בזמן נסיעה).

התמקחנו בעדינות, וכשראינו שאד לא מוכן לזוז מהמחיר, אמרנו שנחשוב על זה והוא הודה לנו באדיבות על הזמן שהקדשנו לו והלך לדרכו.

היום לקחנו לבדיקה אצל מכונאי מיניוואן מתוצרת קרייזלר טאון אנד קאנטרי. הבעלים, זוג נשוי, התאכזבו לגלות שהרכב במצב פחות טוב משחשבו. אנחנו התאכזבנו לא פחות. בדרך הביתה ניסה הבעל לשדל אותנו לקנות את המכונית בכל זאת, במחיר מופחת. המכונאי אמר - אל תגעו בה, ותנערו מעליכם את בעל-הבית על-ידי כך שתגידו לו שתחשבו על זה. אמרנו לו שנחשוב על זה, ונפרדנו כידידים.

בינתיים אנחנו הולכים ברגל. זה היתרון בכך שאין לך מכונית: יש לך המון זמן לחשוב על זה בדרך.
.

אין תגובות: